<h1>הלכות חלה לרמב"ן</h1>
<h2>דף כז.</h2>
תנן [חלה פ"ד מ"ז] ישראל שהיו אריסין לגויים בסוריא, ר"א מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית, ר"ג פוטר. ר"ג אומר שתי חלות בסוריא, ור"א אומר חלה אחת. אחזו קולו של ר"ג וקולו של ר"א, חזרו לנהוג כדברי ר"ג בשתי דרכים. ירושלמי [שם ה"ד] הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי ר"ג, וחכמים אומרים אינו צריך. אמר רבי חנינא קומי רבי מנא ויאות אמר ר"ג, מאי טעמא דרבנן, א"ל כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כל לא נחשדו על חלה בסוריא, ודוקא בסוריא שאימת קדשים עליהם, אבל בחו"ל לא. הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי, מבעה"ב אם נתארח אצלו בעיסתו או שראה אותו מגבל את של אחר כדי לתקן לו עיסתו א"צ להפריש, ואם מן הסתם חייב להפריש וכן הלכה. תנן [חלה פ"ד מ"ח] רג"א ג' ארצות לחלה, מא"י ועד כזיב חלה אחת, מכזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן, שלאור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור, מהנהר ועד אמנה ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן, של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור, וטבול יום אוכלה, רבי יוסי אומר אינו צריך טבילה, ואסורה לזבים ולזבות לנדות וליולדות, ונאכלת עם הזר על השולחן, וניתנת לכל כהן. פירוש מא"י ועד כזיב נתקדשה הארץ בראשונה ובשניה, מכזיב ועד הנהר ומכזיב ועד אמנה לא נתקדשה בקדושה שניה דעולי בבל, מהנהר ולפנים ומאמנה חו"ל כדמוכח במסכת שביעית [פ"ו מ"א], ור"ג לטעמיה דאמר שתי חלות בסוריא וה"ה בחו"ל. גירסא ירושלמית [חלה פ"ד ה"ד] של אור יש לה שיעור, שהוא דבר תורה, פירוש שיש לה עיקר בתורה, ושל כהן אין לה שיעור, שהוא מדבריהם, ויפריש לאור ולא יפריש לכהן, שלא יהיו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת, ויפריש לכהן ולא יפריש לאור, שלא יהיו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת, מתוך שהוא מפריש שתיהן לכך הוא נשאל. מהנהר ומאמנה ולפנים, זו וזו מדבריהם הן, מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת. הא דתנן וטבול יום אוכלה רבי יוסי אומר אין צריך טבילה ואסורה לזבים וכו', בהא קמיפלגי דת"ק סבר אע"ג דמדבריהם היא אצרכוה רבנן טבילה, שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נאכלת בטומאה, וכיון דאצריך בה טהרה במעשה נשאל הוא, ור"י סבר אינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, כגון זבים וזבות נדות ויולדות וה"ה לבעל קרי, והלכתא כת"ק, הילכך אסורה נמי אף לטמא מת, וכי מהניא ליה טבילה, ה"מ בטמא שרץ ונבלות ודכוותיהו, אבל בטמא מת לא מהניא ליה טבילה ולא מידי, דאטו הזאה יש לנו. ודוקא בחלה שניה, דכיבוש ראשון וסוריא, אבל חלה ראשונה דחו"ל אינה צריכה טבילה, אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, וחלה שניה מותרת לכולן כדכתבינן לעיל וכן הלכתא. ונאכלת עם הזר על השלחן ירושלמי [שם] הורה רבי אבוהו בבצרה שהיא צריכה רוב, אמר רבי יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה, ואינה נאסרת באחד ומאה, אמר ר' זעירא מתניתין אמרה אפילו באחד ואחד, דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן, וכבר ברירנא שהיא בטלה ברוב אפילו לאוכלה זר. וניתנת לכל כהן, ירושלמי [שם] בין לכהן חבר בין לכהן ע"ה. גרסינן בפרק ביצה שנולדה ביו"ט [ט' ע"א] אמר שמואל חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש, וכל שכן שהיא ניטלת שלא מן המוקף וכן הלכתא. וכד בעי למשקל חלה מאגנא מבעי לאקדומי ואפרושיה והוא מברך אשר קב"ו להפריש חלה, והדר לימא תהוי חלה, דאמר רב יהודה אמר שמואל [פסחים ז' ע"ב] כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. ותניא בתוספתא [ברכות פ"ו הי"ט] היה מהלך להפריש תרומה ומעשרות אומר ברוך אקב"ו להפריש תרומות ומעשרות. מאימתי מברך עליהן משהפרישן, תניא אידך [תוספתא תרומות פ"ג ה"ב] היה מהלך הפריש תרומות ומעשרות מברך משהפרישן, הפרישן אם עתיד לקרות להם שם אין בהם משום קדושה עד שיקרא להם שם ואם אין עתיד לקרא להם שם כיון שהפרישן נתקדשו, הילכך אם אין עתיד לקרות להם שם מברך קודם שיפרישן, כדי שיברך עובר לעשייתן.
